פסק-דין בתיק ע"א 001984/02

1.         לפנינו ערעור על פסק-דינו של בית-משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת גבע), מיום 25.3.02, בת"א 21539/96 (להלן:- " פסק-הדין"), שבו חויבו חברת אי.טי.אקס יצוא בע"מ (להלן:- " המערערת"), חברת סי.אם.טי שיווק טקסטיל ושירותים בע"מ (להלן:- " סי.אם.טי") ומר מרק בן זקן (להלן:- " בן זקן"), ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 1 (להלן:- " המשיבה") סך של 388,188.22 ש"ח בצירוף מ.ע.מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה.

המערערת ערערה אף על חיובה לשלם לחברת סי.אם.טי סך של 26,000 דולר אמריקאי, כשוויים בשקלים חדשים, וכן שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ש"ח.

ראוי לציין כי על פסק-הדין הוגש ערעור נוסף (ע"א 1997/02), על-ידי סי.אם.טי ובן זקן, אך ערעור זה נדחה בהסכמת הצדדים במסגרת הסדר שהוצע על-ידינו ושקיבל תוקף של פסק-דין ביום 8 במרץ 2005. באותו הסדר נדחה אף הערעור שבכותרת ככל שהוא מתייחס לסי.אם.טי ולבן זקן.

נותרה איפוא לפתחנו רק ההכרעה בערעור זה ככל שהיא נוגעת למישור היחסים שבין המערערת למשיבה.

2.         הרקע לערעור ופסק-דינו של בית-משפט קמא

(א)        במוקד פסק-הדין נושא הערעור עמדה עסקה משולשת (להלן:- " העיסקה"):  המשיבה התקשרה עם סי.אם.טי בעסקת מכר טכסטיל, שלפיה סיפקה לה מוצרי טכסטיל, וכנגד המחתה לה סי.אם.טי, בשתי המחאות זכות שונות, את זכויותיה הכספיות אצל המערערת " כנגד שיקים שיחזרו ו/או חשבוניות שלא תיפרענה במועדן" (לשון שני כתבי המחאת הזכות, הראשון מיום 29.8.95, מוצג "ג" למוצגי המערערת (להלן:- " כתב הזכות הראשון") והשני מיום 12.9.05, מוצג "ד" למוצגי המערערת (להלן:- " כתב הזכות השני"), (להלן יחדיו:- " כתבי המחאת הזכות")). בנוסף ניתנו ערבויות אישיות נגד התחיבותה של סי.אם.טי - אלו לא עומדות עוד לדיון.              

(ב)        משלא נפרע סכום החוב ע"י סי.אם.טי, והמערערת לא העבירה למשיבה את סכומי החוב על-פי כתבי המחאת הזכויות - הוגשה התביעה שבה נטען שהמערערת פעלה בחוסר תום לב ותוך הפרת התחייבויותיה כלפי המשיבה.

(ג)                  הצדדים העלו לפני בית משפט קמא טענות שונות.

טענה ראשונה לה נדרש בית משפט קמא היתה טענת חוזה למראית עין. טענה זו נדחתה - ואין המערערת משיגה על דחייתה.

טענה שניה נוגעת לתקפות כתבי המחאות הזכות ונפקות הדרישה שהופנתה ע"י המשיבה למערערת לתשלום סכומם.

בית-משפט קמא פסק שהמחאות הזכות מחייבות, המשיבה דרשה את מימושן כדין והתשלומים שהועברו מהמערערת לפי המחאות זכות נוספות של סי.אם.טי אצל המערערת, לחברות אחרות, טרם הגשת התביעה דנן, אינן פוטרות אותה מתשלום. בית משפט ביסס את מסקנתו על סעיף 4 לחוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969 (להלן:- " חוק המחאת חיובים") הקובע כהאי לישנא:

" המחה הנושה זכות לאחד וחזר והמחה אותה לאחר, הזכות היא של הראשון; אולם אם הודיעו לחייב על ההמחאה השנייה לפני שהודיעו לו על הראשונה, הזכות היא של השני."

                        בית-המשפט קמא קבע לגבי המערערת וחיובה למשיבה כי:                      

" לא נראה כי הנתבעת 4 (המערערת דכאן) נהגה שלא כשורה, כאשר קיבלה מספר המחאות זכות לכאורה על אותה הזכות. אלא, נראה שנהגה שלא בתום לב כאשר, על אף שקיבלה הודעה מאת התובעת ובה דורשת האחרונה את סכומי הכסף המגיעים לה מהנתבעת 1 (סי.אם.טי) ובהתאם להמחאת הזכות, ועל אף שהמחאת הזכות הראשונה ניתנה לתובעת (המשיבה דכאן) , סירבה הנתבעת 4 להעביר לתובעת, את הסכומים והעבירה אותם, בניגוד להתחייבותה ובניגוד להוראות סעיף 4 הנ"ל, לנמחות אחרות."

(עמ' 12 לפסק-הדין, מול השורות 17 עד 21. כל הערות בסוגריים וההדגשות כאן ולהלן אינן במקור - אלא אם כן נאמר אחרת).

(ג)         בית-המשפט קמא קבע כממצא עובדתי כי הנמחית הראשונה מבחינה כרונולוגית, מכוח כתבי המחאות הזכות הנ"ל, היא המשיבה. כן קבע הוא כי טענת המערערת לאורך כל קו הגנתה שהמשיבה לא דרשה את זכותה כדין, להבדיל מהנמחות האחרות אינה נכונה, שכן דווקא המשיבה נתנה דרישה כדין,  בעוד שהמערערת לא הציגה דרישות של הנמחות האחרות - ומאחר שנמנעה מהבאת ראיה בעניין זה, אי הצגת הדרישות תהא בעוכריה, בהיבט הראייתי.

(ד)        השופטת הנכבדה קבעה כי מ" לשון המחאת הזכות, עולה שהדרישה, יכולה להיות אפילו בעל-פה" (עמ' 13 לפסק-הדין, מול השורה 16), אך קבעה כי יש לראות במכתבה של המשיבה למערערת מיום 21.11.95 (נספח "א" למוצגי המערערת) כמכתב דרישה מספק לעניין מימושם של כתבי המחאת הזכות (שניהם).

זו לשונו של המכתב שנחתם על-ידי מנכ"ל המשיבה (להלן:- " מכתב הדרישה"):-

" בתוקף ערבותכם לחברת סי.אם.טי אשר ניתנה לתשלום הזמנות חברת סי.אם.טי ... הנכם נדרשים לשלם לנו סך של 229,253 ש"ח (לפני ביצוע שיערוך דולרי)...